Mogli – Images

tigerhunters

Tiger Hunters   Oil on canvas   51x78cm   India 2006 /

woodblues1

woodblues  Oil on Canvas  50x70cm  2006 /

mogli

Mogli  Oil on canvas    53x84cm    India 2006 /

cassle

Cassle  Oil on canvas   53x85cm   India 2006 /

Survival the first season    Oil on canvas   60x85cm    India 2006 /

House of god

House of God   Oil on canvas   61x80cm    India 2006 /

Refugees

Refugees  Oil on canvas   70x50cm   India 2006 /

Forest

The Transperent Forest   Oil on canvas   50x70cm    India 2006  /

After party

After party   Oil on canvas  80x63cm   India 2006 /

Attack on summer day

Attack on a summer day   Oil on canvas   84x52cm   India 2006 /

Accident in moon light   oil on canvas   70x50cm   India 2006 /

Friendly takeover

Friendly take over  Oil on canvas   58x73cm   India 2007 /

Garden

Garden   Oil on canvas   58x73cm   India 2007 /

After rain

After rain   Oil on canvas   63x88cm   India 2007 /

songs from the wood

Songs from the wood   Oil on canvas   100x170cm   2007 /

Spring    Oil on canvas   80x120cm   India 2008 /

Old age

Old age   Oil on canvas  60x90cm   2008 /

India Oil on canvas  60x90cm   2008

רותי דירקטור / הצופה / למקור

תחנה 3: בן בז’רנו (בן רון). המפתיע ושובה הלב במסלול הציור הוא הציור של בן בז’רנו (בן רון). לא קשור לאופנה, אלא במובהק לעולם פנימי, משלו. הציורים צוירו בשנתיים האחרונות, חלקם בהודו וחלקם בעקבות זכרונות מהודו. הפורמטים בינוניים, שמן על בד, הסצנות סיפוריות, הצבעוניות עזה, פנטזיה נוסח “מאה שנים של בדידות” מציפה את הציורים. כל ציור הוא סיפור בפני עצמו, לא בהכרח ניתן לפענוח קוהרנטי: בתים ואנשים, בעלי חיים ויערות. ג’ירפה עומדת ברחוב מוצף גשם, בין בתים קולוניאליסטיים מקסימים, על אחד מהם שלט ורוד של קוקה קולה (“אחר גשם”); צבועים קופצים על מיטה בורוד ואדום; ציפורים בשלל צבעים מרחפות מעל עצים בצורת קונוס, מאחוריהם שמים כתומים-צהובים (“השתלטות ידידותית”); קבוצת אנשים רוקדים במעגל על דשא ירוק, מוקף עצים וחיות, כאילו-פסטורלה כאילו-אימפרסיוניסטית (“אביב”). והמוזר מכל: יהודים לובשי שחורים, פיאות, זקנים וכל השאר, עומדים על גגות אדומים של בית העולה בלהבות (“בית אלוהים”). אירועי בית חב”ד במומביי ממחישים שלעיתים המציאות משיגה את הדמיון, ובכל זאת הסצנה משונה להפליא. שאגאל בגירסה הודית? אידיליה רוחנית ניו אייג’ית בסגנון נאיבי-סיפורי? אלא שהציור לא בדיוק נאיבי ולא בדיוק אימפרסיוניסטי, אבל  ממש גם לא ציני או סרקסטי. השם “מוגלי” מייצר את ההקשר החמוד של “ספר הג’ונגל”, ילד טבע אקזוטי וכו’, אבל הציורים עצמם בוראים מרחב שמכיל לצד סממנים של אידיליה מחוץ לציביליזציה גם נוכחות ודאית מאיימת (הצבועים, למשל, הם מעין השלכה חיצונית לשדים פנימיים) ואימה קיומית כללית. אגדה ופנטזיה, לא כולל נחמדות. מרבית הציורים אינם מצוירים עד קצות השוליים, כך שנוצרת מסגרת פנימית לכל ציור. זה מעצים את מראה הצילום הממוסגר, כלומר זיכרון רחוק, וגם את הקירבה לאיור בספר ילדים ולפיכך שובר את האשלייתיות של התיאור המצויר. סיפורים, מיתולוגיות פרטיות, טעם מר-מתוק, ובייחוד ציור שמעביר עולם משלו

גליה יהב / טיים אאוט / דצמבר 2008 למקור